אבא וליהי לבד בבית

שעת לילה מאוחרת (סתם, זה היה עשר), ליהי התעוררה עם ארבעים מעלות חום והודיעה לנו קבל עם ובובת פו הדב שהיא לגן מחר לא הולכת. לאחר דיון ארוך ביותר שנמשך שלוש עשרה שניות וחצי הוחלט שאני נשאר עם ליהי בבית – אני שמחתי, ליהי שמחה, מאיה בעיקר חששה לחזור ולמצוא ילדה בתוך סל כביסה.

בתמונה: ליהי בתוך סל כביסה

1380566_10153344971230634_846623486_n

קמנו בבוקר, שתינו קפה בנחת וסילקנו את אמא מהבית – WWHHHHOOOOHHHOOOHOOOO!!!! LET THE GAMES BEGIN! אבא וליהי יחד 8 שעות! אפשר להשתולל! לרקוד! לשחק!
אין באמת מה לעשות בבית…. רוצה לאכול? אה, כדורים? סבבה. טוב, שבי רגע מול הטלוויזיה, אבא עייף

להלן הלו"ז היומי:
9:00 – אמא גורשה מהבית. מאיה אומרת לה "ביי ליהי!" ליהי עונה לה "היי"
9:01 – אבא מבין שהוא הולך להיתקע יום שלם בתוך בית ושוקל להתאבד
9:02 – הולכים לאוהל הכדורים כדי להוציא את כל הכדורים החוצה. אחד אחד….. אחד…. אחד…..
9:30 – ליהי מביאה לי את השלט של הטלוויזיה ומבקשת שאדליק. בגלל שגם לי בא להינות, שמתי כמובן את קלטת הילדים שצולמה במיוחד לאבות "סבתא בישלה דייסה" (חייבים לראות את אלינור אהרון "לשה לשה" בצק בידיים כדי להבין…. Better than porn)


הלישה בדקה הרביעית

10:15 – ליהי ניגשת אליי בארשת כבוד ומכריזה "אבא! קקי!" ורצה לחדר. אחרי שנייה של התאוששות אני שואל אותה, עשית קקי? להחליף לך? "כככןןןןן!!!!!"
10:16 – מחליפים קקי. החום ירד ל 38. אבא רגוע

10:30 – שוב בריכת כדורים. שוב מוציאים את כל הכדורים אחד אחד….. אחד…. אחד….
10:45 – זה

11:00 – מילקי, בנוהל. גביע אחד, שתי כפיות. מאכילים אחד את השנייה. ואת החולצה של ליהי. היה טעים.

כאן הגיע הרגע שבו הבנתי שאין לי יותר מה לעשות איתה בבית…. אז החלטתי שהיא עייפה וצריכה לישון. ליהי! הולכים לישון! "ככככןןןןןן!"

11:20 – ליהי ערה לגמרי בסלון

…עוד כדורים, עוד קצת פו הדב, מטיילים בבית, מדברים על ענייני דיומא בתינוקית מדוברת, עוד כדורים, עוד טיולים.

ליהי רעבה

13:00 – מושיב את ליהי על כיסא הכבוד מולי במטבח ומסביר לה אהרוני סטייל איך עושים חביתה מקושקשת במצע טוסט עם גבינת שמנת
13:01 – "אבא! תביא כבר את האוכל יא דגנרט!"

13:30 – שוב קקי מכובד. החום נשאר על 38. אבא עדיין רגוע

נכון בא לך שוב לראות חנהל'ה לשה לשה? כן! בואי נראה!

14:00 – יושב בספה בסלון מול הטלוויזיה ומדמיין שאני בשנ"ץ
14:30 – ליהי גונבת לי את החלום ומחליטה לשנו"ץ בעצמה על הספה בסלון עד שאמא תחזור

15:30 – מאיה חוזרת. הילדה לא הייתה בסל כביסה. אני הייתי די מכובס אבל

הגיע הזמן ללכת לרופאה בקניון מלחה כדי שתיתן לילדה אנטיביוטיקה רק כי היא לא בטוחה מה יש לה.
נוט טו סלף, אל תצעק על הרופאה של הבת שלך, היא בכל מקרה תיתן אנטיביוטיקה.

החלטתי פה אחד שאני רעב. יאללה, אני כל יום בילדות בכל מקרה אז נטחן בורגראנץ'. אבל בא לי לגוון – אז ניקח שני המבורגרים (סתם שתדעו, ראנץ' של 200 ג' עולה 38 שקלים, ראנצ'קיד של ג' 100 עולה 9. תעשו את החשבון לבד….)

20:30 – כולנו עייפים. ליהי קנתה מעיל, מאיה בגדים ואבא רוצה נעלי בית שיחממו לו את החורף. אתם יודעים, מסוקסות וגבריות כאלה. אז עשיתי את המעשה המתבקש, ירדתי להפנינג וקניתי נעליים של איה. לקופאית אמרתי שתארוז לי למתנה כי אני רוצה להפתיע את עצמי בבית. מגיע לי – היה לי יום קשה

20140218_224445

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה כללי | 8 תגובות

אבא סוג א'

להיות אבא לילדה זה דבר נפלא. להיות אבא לילדה מתוקהחמודהחייכניתנשמהכפרהעליה זה נהדר!

חבריי טוענים לעיתים שבגלל שאתה אבא אנשים ברחוב מתייחסים אליך אחרת, כאילו אתה הורה סוג ב'. חלקם טוענים לפניות הזויות של אמהות ברחוב, שחושבות משום מה שבגלל שאתה אבא אתה לא יכול לטפל בילדה שלך אז צריך לעזור לך ולתת לך עצות. או למבטים מבועתים של סבתות בגינה הציבורית שלא מבינות מי הבבון שנמצא בנחלתן עם העולל. אני פה כדי להפריך את הטענה הזאת ולהפוך לאויב הגברים באשר הם, בעיקר כי היחידה שמסתכלת עליי עקום בתור אבא בינתיים זו אשתי… חוויות האבהות שלי, לפחות בפן הבינאישי, היא די חיובית סה"כ. או שאני באמת חי בסרט ואתם ממש רוצים את מה שאני מעשן – לבחירתכם.

מספר עובדות:
1. לאחיות בטיפת החלב ממש לא אכפת מי בא עם הילדה לבדיקה או לחיסון
מודה, הייתי עם ליהי בטיפת חלב פעם אחת בלבד, שגם היא הסתיימה בזרנוק שתן שלא יבייש את המזרקות בבילאג'יו היישר לחליפה שלי. אבל כשהגעתי אף אחד לא שאל אותי איפה אימא, תכלס היו שם יותר אבות עם הילדים מאשר אמהות…

2. בפארק האמהות דווקא נעזרות בך
כשהימים נעימים אני משתדל לצאת עם ליהי כמה שיותר לפארק. בואו נבין לרגע מהטון הכללי של מאה שישים ושבע המילים שנרשמו כאן עד הפסקה הזאת, שאף אחת לא פנתה אליי בשאלות אם אני צריך עזרה עם הילדה. אבל כן קרה שאני עזרתי לאמהות אחרות. איך קרה? אני גבר גברי – זה למה

3. גם הורים בגן הילדים קיבלו אותי מצוין
כאן הגיע הזמן לגלות סוד. אחרי שחרורי מהצבא ועד שפתחנו את חברת התכשיטים, ביקשו ממני למלא מקום בגן ילדים למשך חודש כי אחת הגננות לקחה חופשה. בפועל, גם כשהיא חזרה נשארתי עד סוף השנה כי ההורים התעקשו. יש דמות אב בגן הם אומרים – הילדים דווקא קראו לי אמאושיק, אבל זה כבר סיפור אחר

4. אני אפילו חבר בקבוצת הוואטסאפ של המשפחתון של ליהי
ולא הייתי צריך לשכב עם אף אחד בשביל זה…

5. כשאני איתה, הביטחון העצמי שלי בשמיים
לפני שלוש שנים הכרתי את אשתי. כולם יעידו שכשהייתי איתה ברחוב נהנתי מהעובדה שכולם לא ממש מבינים "מה היא עושה עם הדבר הזה". לפני שנה ושלושה חודשים נולדה ליהי – מאז אני לא באמת צריך את מאיה בשביל זה. זו לא רק שמועה, ילדים הם הדרך הטובה ביותר להעלות לעצמך הביטחון העצמי. כשאני לבד עם ליהי בקניון, ברחוב או בכניסה למסעדה ליהי מרכזת סביבה אוטומטית את כל תשומת הלב האימהית החבויה בנשות ישראל. העובדה שהיא מחבקת אותי תוך כדי ממש לא גורמת להן לתהות אם אני מסתדר או לא. הן רואות לבד – בינתיים אף אחת לא הציעה להחליף לילדה טיטול במקומי. לפעמים אני אפילו מקבל פה ושם: "וואו.. היא כזאת מתוקה.. ואיך היא דומה לך!" תרגיעי גברת, אשתי פה לידי, חכי שהיא תלך.

best_wingman_ever_purple_baby_bodysuit-re1d3bd5286364fb3adf698376e966969_f0c6u_324

למרות כל הטוב הזה ברמה האישית, חבריי צודקים בעניין אחר. עדיין יש מקומות וגופים ששוכחים את העובדה הפשוטה – אנחנו מטפלים בילדים שלנו לפעמים. ככה כשלאמא אין זמן להכיר אותם הכי טוב ואפילו יותר טוב מאבא, או להכין להם שניצלים מדהימים ובריאים של עוף טוב – היחיד שנכנס אליי הביתה (לא באמת). עדיין רוב הגופים המפרסמים פונים לאמהות בלבד. למה לעזאזל? אני הזה שמחפש קופונים בשביל התמ"ל ואני הזה שעושה את הקניות בבית. חשבתם אולי שיש לי סיי פה? נכון מפתיע?
קודם קראנו שאני הולך עם הילדה לקניון כדי להתחיל עם בחורות – למה ברוב המקומות אני צריך להחליף לילדה את החיתול בעגלה באיזו פינה חשוכה (זה כי אני מנומס, בניגוד לפרנסי הקניון) ולא בפינת החתלה מוסדרת? כמה כבר עולה ערכה כזאת? (לא, באמת, כמה היא עולה? זה ממש מגניב לשים כזה בשירותים בבית בשביל להפחיד את אשתי שאני מתכוון אשכרה להחליף לילדה בזה. אפשר אולי להשכיר כזה לכמה ימים?)
הגופים המפרסמים ומרכזי הבילוי מתעלמים כאן במודע מחצי מהאוכלוסייה הרלוונטית להם. תגידו אימהות,  איך הייתן מרגישות בתור נשים אם כל הפרסומות למכוניות היו מיועדות רק לגברים? נפגעות נכון?  בעצם רגע…..

וכנראה שאסם צודקים, אני די שמח שהם לא חושבים שאבא יודע שמה שהכי טוב לילד שלו אבקת מרק מפוצצת במונוסודיומים למיניהם

פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות - פרלמנט האבות XNET | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אבא הלך לעבודה

לפני שאתחיל לדבר, גילוי נאות: אני הבוס

גילוי עוד יותר נאות: למרות שאני הבוס, גם לי יש בוס

גילוי הכי נאות, נגעתי בשחור בלי חרטות: לבוס שלי אני קורא אבא

היום ארצה לדבר קצת על השילוב המטורף הזה בין משפחה לקריירה, איך מתמודדים עם זה ברמת הפרט, ואיך העסק שלי מתמודד עם העובדה שיש בו גם אבות פעילים, בנוסף לאמהות.

אפנה לעניין קודם מנקודת המבט של הבוס, שהוא אבא בעצמו: לרובנו המוחלט במשרד יש ילדים קטנים וכולנו מעורבים בחיים שלהם, גם הגברים וגם הנשים. גם אני וגם המנהל השני לקחנו חופשים כדי לשמור על הילדים וכמונו גם העובדות האחרות. אם ילד של עובד או עובדת חולה והם במצוקה בעניין, הם אוטומטית יישלחו הביתה ומישהו ידאג למלא את מקומם – כן, גם אני נשארתי לפעמים כדי לגבות הורה. למה? כי גם אני הורה וגם אני מבין מה זה ילד חולה בבית שצריך את ההורה שלו איתו – בטוח שגם אתם הייתם פעם הורים לילדים קטנים. בחופשים, הילדים מתקבלים בברכה תמידית אצלנו במשרד ותמיד נמצא להם תעסוקה כדי שההורה יוכל לעבוד בשקט. מסכים, זה פוגע לפעמים בתפוקה ולא פעם יש הרגשה של "גנון" במשרד, אבל בתמורה לזה אני מקבל עובדים מחויבים ושמחים, שמבינים שהם לא רק פיון קטן אצלי בטבלת האקסל של הרווחים.

בשביל לפנות לנקודת המבט של האב, אתן קצת רקע על עצמי למקרה שלא קראתם את זה כבר בלשונית ה"אודות" פה ליד (תתביישו לכם) וגם אתייחס לצורת ההתמודדות שלי עם הנושא:

עבדכם הנאמן הינו מנכ"ל חברת התכשיטים DIAMONDS FOREVER, המשרדים ואולם התצוגה שלנו ממוקמים בבורסה ברמת גן (מוזמנים לבקר). מזה כשלוש שנים, אני גר בירושלים עם מאיה אשתי, ועם ביתנו המדהימה ליהי.

זמן נסיעה מהבית למשרד: שעה וחצי –שעתיים לכיוון

שעות עבודה ביום רגיל: 10:30-18:00

בהתחלה זה לא באמת הפריע, אז הגעתי ב 20:00 או 21:00, גם אשתי עבדה, לא באמת היה לאן לחזור. כשליהי נולדה, הכול השתנה. מישהו מחכה לך בבית, ולא רק מישהו אחד. לאישה זה ממש קשה להיות עם הילדה כל כך הרבה שעות לבד בלי עזרה, כשאני חוזר, הדבר היחידי שהיא חושבת עליו זה "אבא בא! לכי לאבא". הגיוני ולגיטימי, אני גם רוצה להיות קצת עם הילדה שלי. רק שיש בעיה אחת קטנה בכל הקונספט הזה – אבא חזר עייף משעתיים של נסיעה, לא משנה מה יגידו לכם – שעתיים נסיעה זה לא דבר מעורר בשום פרמטר אפשרי. ואני נוסע בתחבורה הציבורית, אפילו לא נוהג. כמובן שגם העבודה נפגעת, במשרד המחשבות שלי נודדות לשנייה שאני אצא הביתה כדי לראות את הבת שלי (כפי שאתם מבינים, זה לא קורה הרבה)

חזרה לעניינו, לפני כמה חודשים הבוס שלי, שהוא במקרה גם אבא שלי ראה שאני נשחק לגמרי והוא הציע הצעה פשוטה להפליא: פעמיים בשבוע צא מוקדם, מתי שתצטרך כל עוד אתה מספיק לסיים מה שצריך. בתמורה – פעמיים בשבוע תישאר עוד שעה. המחווה הקטנה הזאת, שבה הבוס שלך פשוט נתן לך את האופציה ללכת להיות עם הילדים שלך בשעה שהיא יחסית נורמלית (שוב, שעה וחצי שעתיים נסיעה בכל מקרה) ואת האפשרות להיות אבא מסוג כלשהו שלא רק חוזר הביתה ומתחנן שהילדה כבר תהיה ישנה נותנת לך אחלה מוטיבציה – ואתה נשאר בשמחה גם עד שמונה או תשע אם אתה באמת צריך.

המצב שלי מבחינת שילוב קריירה ומשפחה עדיין לא מושלם. יעידו על כך כל המעורבים בדבר (גם הפסיכולוג שלי). לעבוד ארבע שעות ביום זה לא ממש יעיל מבחינת תפוקה, אבל לפחות ליומיים בשבוע, אשתי קיבלה את בעלה חזרה והילדה קיבלה את אבא שלה בחזרה. בתמורה, אבא שלי קיבל את העובד שלו בחזרה. כ"כ פשוט. תודה בוס

working-dad

מוזמנים לקרוא את המאמר של סופרדאד בנושא ב XNET בלינק הבא
http://www.xnet.co.il/family/articles/0,14566,L-3104708,00.html
פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות - פרלמנט האבות XNET | עם התגים , , , , | 3 תגובות

מתי אמרת שיום המשפחה?

חבר פנה אליי לאחרונה ושאל אותי שאלה פשוטה: מתי יוצא יום המשפחה השנה? התשובה העוד יותר פשוטה שלי הייתה: אין לי מושג. האמת היא שמאז שיום האם הפך ליום המשפחה אין לי באמת מושג מתי היום הזה יוצא.
אני מרגיש שה"הילה" הזאת שהייתה סביב יום האם הייתה הרבה יותר גדולה – וראוייה, יש לציין. יום המשפחה זה "ככה ככה", זה לא פה ולא שם. אני בתור אבא ממש לא מתרגש מהיום הזה ואני לא באמת מכיר אמא שמתרגשת ממנו כל עוד הוא נקרא כך.
מה היה רע כשהאמהות הנהדרות שלנו קיבלו יום משלהן? ואם כ"כ רצו לכבד את האבא, מה כ"כ קשה לתת לו יום משלו? חסרים ימים בשנה שאנחנו צריכים לאחד ימים?
אני מודה, יכל להיות נחמד שיהיה "יום האב", אבל זה לא קריטי לי. אני לא מרגיש צורך מטורף לזה, מעבר לבונוס שזה ייתן, שיש יום שבו הבת שלי תיתן לי בירה (אני אבא, אני לא מקבל זרי פרחים). אני כן מרגיש, לא יודע להגיד אם מתוך הרגל או רצון כנה ואמיתי, שיום האם הוא דווקא יום חשוב. למרות שהיום כולנו "אבות מעורבים", מי יותר ומי פחות, עדיין יש לאמא את היתרונות שלה ומעטות המשפחות שבהן חלוקת התפקידים בנוגע לטיפול בילד היא באמת ובתמים 50%-50%. חוץ מזה – זה עושה לאמא ממש ממש טוב על הלב  למה לקחת את זה ממנה?
"יום המשפחה" הוא יום מיותר. הערך היחידי שלו הוא בגן חובה, שם הגננת שמה תמונה יפה כזאת של כל המשפחה יחד….
יוחזר יום האם לאלתר! (ויוקם יום האב)

mommy

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

אבא כוסית

זה רשמי, האבהות הופכת אותך לכוסית. אבל לא כוסית מהזן הכייפי עם ציצי גדול (או קטן, מה שעושה לכם את זה), דאק פייס אימתני ויכולת פנומלית לקבל כל מה שתרצה בעזרת עיפעוף ריסים בלבד. אלא כוסית מהזן שבוכה מטלנובלות בערוץ ויוה.
מאז שהקטנה נולדה – וכמובן שזה מתגבר ומחמיר ככל שהימים, החודשים והשנים נוקפים ועוברים להם, אני שם לב שכל דבר מרעיד לי את הצורה. סיפורי זוועה תמיד היו כאן, לצערנו זה לא חדש. לפני שנה וחצי בערך החלה בהלת הילדים שנשכחו ברכבים. זה היה מאוד עצוב ואנשים הזדעזעו. אני הייתי עצוב כמובן, אבל לא בצורה מעוררת פלצות. לעומת זאת, השבועיים האחרונים האחרונים שברו לי את הצורה ברמות מטרידות להחריד. החל באותו לילה ירושלמי מקולל שבו הבית שלנו רעד מפיצוץ שנשמע כאילו נחת לנו טיל בשכונה, (ואנחנו גרים 5 דק' ברכב משם… זה לא כזה קרוב כמו שאפשר לחשוב לפי התיאור שלי) אותו פיצוץ הגז הידוע שמחק משפחה שלמה מעל פני האדמה. חיל ורעדה כמו שחוויתי באותו לילה לא ידעתי שאני מסוגל לחוות ממקרים שאין לי אליהם קשר אישי.
עד שנרגענו מזה, מקרה הרעלת הגז – גם 5 דק' נסיעה ברכב מהבית. 2 ילדות מקסימות שפשוט "הלכו", ועוד שני אחים שכמעט ולא היו איתנו היום. לא יכלתי להסתכל בעיתונים באותם ימים מרוב זעזוע…
היום בבוקר קראתי על הילד הקטן ששיחק עשר שעות ליד האמא המתה שלו. רק אגיד שלקרוא את זה באטובוס לא היה הדבר הכי חכם לעשות….

חוץ ממקרי הזוועה והעובדה שאני דומע למראה משק כנפי פרפרים, מאז שיש לי ילדה הפכתי לסטייליסט יותר גדול מגל אפל, רק עם טעם. מכל חנות ילדים שאליה אני נכנס אני יוצא עם 45 טרנינגים, 7 שמלות וסרט לשיער. חלקם אפילו עולים על הילדה….

הילדה רק בת שנה, מה יקרה בגיל שנתיים? אתמקצע בסריגה, תפירה וחוגי מקרמה?

sad-man-ID-10044499

פורסם בקטגוריה כללי | 3 תגובות

הסתובב לו גלגל

הסתובב לו גלגל, ילד הפך לאבא

לילד שהפך לאבא יש עכשיו תינוק שחשוב לו יותר ממנו

הילד שהפך לאבא עכשיו כבר איש, יש לו ילד

הילד כבר לא תינוק, והוא עדיין חשוב לו יותר ממנו

לילד שלו, שחשוב לו יותר ממנו, חשוב רק הוא עצמו, ככה זה ילדים

האיש שהוא אבא אומר לילדו שחשוב לו יותר ממנו

יום אחד בני, גם אתה תהיה אבא, ואז תבין

אז תבין למה אתה חשוב לי יותר ממני, ושלך יהיה לך חשוב לך יותר מעצמך

חלפו השנים, הילד שאכפת לו רק הוא עצמו התאהב, הכיר אישה

הסתובב לו גלגל, ילד הפך לאבא

פורסם בקטגוריה כללי | 6 תגובות