חופשת אבהות – מי משלם על זה?

אזהרה! – פוסט לא מבדר בעליל , אך הכי חשוב שכתבתי כאן עד היום

במהלך השבוע האחרון, חברי פרלמנט האבות קיבלו "סקופ" – תוכנו של פרוטוקול מס' 197 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אשר עסק בהצעת החוק של חוצת המגזרים, המגדריים, הדתיים והבין מפלגתיים של ח"כ תמר זנדברג ממרצ – שאף נכחה בוועדה ושל הח"כים הבאים: זהבה גלאון, אילן גלאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, איילת שקד, זבולון קלפה, אורית סטרוק, יוני שטבון, שולי מועלם-רפאלי,מירי רגב, חנין זועבי, איתן כבל, משה מזרחי, עיסאווי פריג' ומרדכי יוגב: "הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת אבהות), התשע"ג 2013" אשר נפסל דה פקטו ע"י הוועדה והיו"ר שלה, ח"כ חיים כץ, כאשר "שלח" אותה לדון על העניין עם התעשיינים ושאת תוכנו המלא תוכלו לקרוא כאן

בהצעת חוק זו (אשר תוכנה מבורך לכל דעה ושאת תוכנה המלא תוכלו לקרוא כאן) ח"כ זנדברג וחבריה לחקיקה מבקשים לעגן בחקיקה חופשת לידה גם לאבות. בעוד שעם עצם ההצעה כולם מסכימים, על אופן מימון ההצעה מתנהל ויכוח חריף ביותר שאף יורד לטונים אישיים מצד היו"ר המהולל עצמו. (כמו כן, אני מתבייש שאיש כמו חיים כץ הוא יו"ר של ועדה כלשהי עם צורת דיבור כזו, אבל בואו נדלג רגע על פוליטיקה בין מפלגתית לרגע).

אבאושיק

בכדי להקל עליכם, ארשום את עיקרי ההצעה הנתונים במחלוקת בקצרה רבה:
1. עובד יהא רשאי להיעדר מעבודתו עקב לידתה של אשתו למשך 8 ימים
2. ימי ההיעדרות יתחלקו כך: שלושת הימים הראשונים ע"ח החופשה השנתית. חמשת הימים הנוספים ע"ח ימי המחלה

ראשית, דברי ברכה, ח"כ זנדברג הינה אדם מנומס מאוד, קוהרנטי ומובן שעצם החוק חשוב לה מאוד. ח"כ זנדברג וחבריה עשו מבחינתם מאמץ עילאי לשלב, לדעתם לפחות, בין עלויות המדינה לעלויות המעסיק וניכר בדיון הזה שהיא נאלצה להתמודד לא רק עם עובדות שהוטחו מולה, הרי לשם כך היא שם, אלא גם מול שוביניזם ועוד מילים גבוהות מהצד לא נחמד של המתרס.

אחרי שסיימנו להלל את ח"כ זנדברג, הגיע הזמן להתייחס לצד השני של הדיון, או יותר נכון, לצד של המעסיקים בסיפור הזה.
לפי ההצעה הנתונה, חמשת הימים האחרונים הינם ע"ח ימי המחלה. מיד בתחילת הדיון, יו"ר הועדה ח"כ חיים כץ וח"כ מיקי רוזנטל הזדעקו – "למה ע"ח המעסיקים?" לטענתם (ולדעת עו"ד סיגל סודאי, מנהלת המחלקה לדיני עבודה באיגוד לשכות המסחר שהבהירה די בבוטות שאין להם שום כוונה לשלם על העניין הזה) מסתבר שלפי מחקרים של התאחדות התעשיינים, עלות יום אחד של חופשת מחלה למשק הינה 80 מליון שקל בחישוב גס ומופרך בטירוף שלא לקח בחשבון את מספר הלידות בשנה, את העובדה שהוא בכלל לא רלוונטי לעובדי מדינה מסיבות שתיכף אסביר ואת העובדה שרק גברים נדרשים לחוק הזה בכלל)

על פניו, יש כאן שחור ולבן קלאסי. או כמו שדן מרגלית אוהב להגיד "מלחמת בני האור בבני החושך". הרי מה אכפת למעסיק לשלם את זה לעובד? כמה עובדים כבר יצטרכו את החופשה הזאת? וכמה כסף היא באמת תעלה? יש אשר יוכלו להגיד "בואו נהיה ריאליים" – היום הראשון בכלל ללא עלות, השני והשלישי עולים 50% ורק מהרביעי מקבלים כסף "זה כזה כואב?"

יש גם כאלו שיאמרו: הרי רגע, רק בחצי השנה האחרונה, אותה ועדה ממש אישרה לקיחת חופשות מחלה על מחלת הורים (פרוטוקול 162 מתאריך ה 20.1.14) והיעדרות בשל מחלת ילד (פרוטוקול 103 מתאריך ה 25.11.13), אז ההורים שלנו וילדים שלנו חשובים מספיק כדי ש"נכריח" מעבידים לאפשר להם להשתמש בחופשות המחלה עבור הבעיות שלהם והאבהות הטרייה שלנו לא? האם היעדרות בשל טיפולי פוריות (פרוטוקול 162, 20.1.14) יותר חשוב מהנושא? ותכלס, אם אתה עובד מדינה אתה יכול לשרוד את זה בכיף

אז קודם כל, לא. הם לא יותר חשובים. האבהות שלנו היא הדבר החשוב ביותר שקיים ואני מודה לאלוהים שאני הבוס, כך שיכלתי להרשות לעצמי לא להגיע שבוע לעבודה (כן, גם עובדים שלי לא מגיעים כמה ימים אחרי). אבל הבעייתיות בעניין כאן היא כלל לא בעסק שלי, אני אשרוד עובד שלא יגיע כמה ימים, הבעיה כאן היא בעסקים הקטנים, בחנויות הקטנות והשכונתיות – האלה שאם יהיה עובד שלא יגיע כלל לעבודה, כמו במקרה של הורים לילדים חולים או כאלה שצריכים לטפל בהוריהם על בסיס קבוע פשוט ייאלצו לשחרר אותם. מה איתם? יש חנויות שכל הקופה היומית שלהם היא 2000-3000, תוסיפו לזה שכר של עובד רגיל (בהנחה שיש עובד אחד בנוסף לבעלים, לעיתים במשמרות) והוצאות ואין שם הרבה רווח מלכתחילה. אני בטוח שבעל העסק ישמח לתת לעובד שלו חופשה לצורך הלידה, כולנו בני אדם – אבל זה אנושי להכריח אותו לספוג את המכה הזאת של רווח יומי לעתים?
אז יגידו, אבל זה על חשבון ימי המחלה, אסור לו להיות חולה? והימים הראשונים זו בכלל חופשה שנתית… מותר לו להיות חולה, אבל הוא לא חולה. כשאתה עובד מדינה בכל מקרה הימים הנותרים נפדים כשאתה מסיים לעבוד, המגזר העסקי זה ממש לא כך, במגזר הפרטי ימי המחלה הם שנתיים, אם עובד לא חולה הוא פשוט צריך לבוא לעבוד… כמו שאמר חיים כץ בבוטות אופיינית: "תיקח הכל על חשבונך, אני לא מממן אותך. למה? כי אני נותן לך 300 מתנה לבריתה ולא 3000 שקל, במצה כזה אני לא מוכן לתת לך 3000 שקל". אז אמנם ח"כ כץ ועו"ד סודאי מייצגים כאן את המגזר העסקי ה"כבד" ולא את העסקים הקטנים (ושלא ישקרו לכם לרגע לאכפת להם מהעסקים הקטנים האלו, בטוח לא גברת סודאי) אבל בבוטות שלהם ותאבת הבצע שלהם הם מרימים את בעיית העסקים הקטנים.

TamiZandberg

ח"כ תמר זנדברג

ועכשיו, בהנחה שכולנו מסכימים שהחוק הזה חשוב מאין כמותו, בואו נחשוב רגע, אז מי משלם על כל זה? כבר הבנו ש 3 ימים על חשבון העובד – סבבה. לא קביל לדעת כל אדם נורמלי, אבל סבבה. אז מי משלם? ביטוח לאומי? מסתבר שלא, כמו שאמר שוב ח"כ כץ על ח"כ זנדברג כשנשאלה מדוע היא לא דורשת זאת מהביטוח הלאומי: "היא שמעה שבשנת 42 הביטוח הלאומי קורס, יש לה ראיה ארוכת טווח". האוצר? לא. אז מי כן?

קודם כל, ואציין זאת שוב ושוב שוב ושוב, החוק חשוב. חשוב מאוד. קודם כל כדי שלא יוכלו לפטר אדם שכל רצונו הוא להיות אבא. והנה ההצעה שלי. שהיא באמת "הוגנת"
8 ימי חופשה
– שלושה ימים ראשונים מביטוח לאומי (או מכל תקציב אחר)
– שלושה ימים נוספים ע"ח חופשת שנתית
– יומיים נוספים ע"ח חופשת מחלה

ואיך המדינה תשלם? בדיוק כמו שהמעסיקים הקטנים אמורים…..

 

________________________________________________________________

לפוסט המלא ב XNET

http://www.xnet.co.il/family/articles/0,14566,L-3105240,00.html

 

כל הפוסטים של חברי הפרלמנט השבוע:

להרשמה לניוזלטר שלנו:

http://eepurl.com/P14_H

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בדיקת אבהות - פרלמנט האבות XNET, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s